<h1>ספר התרומות שער ס"ה חלק ג'</h1>
<h2>דף ל:</h2>
והיכא דאיכא עני המקבל צדקה מבני עירו ולוה מאחד מהם על הצדקה המגעת לו מפני שיכנס בפרעונו, ואח"כ נתעשר העני ונמצא שאינו ראוי להתפרנס, מי אמרינן נתחייב העני לפורעו אחר שנתעשר שהרי אין המלוה ראוי להחזיק במתנותיו שנוטל עליו לתת ממונו, שהרי זה עשיר הוא עכשו או לא. על זה גרסינן בגיטין המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן מפריש עליהן בחזקת שהם קיימים ואינו חושש שמא מת הכהן או העשיר העני, ואם מתו צריך ליטול רשות מן הב"ד. ותניא בברייתא התם פרק כל הגט העשיר העני אין מפרישין עליו וזכה [הלה] במה שבידו, ושיילינן מאי שנא למיתה דעבוד רבנן תקנתא דמפריש עליהן מחלקן בחזקת אותו השבט ומ"ש עשירות דלא עביד רבנן תקנתא דקתני שאין מפרישין עליו, ומשני מיתה שכיחא עשירות לא שכיחא. מכל מקום למדנו מכאן שזכה העני שנתעשר במה שבידו ואינו פורע מהם כלום, דהא לא לוה אותו ממון באחריות נכסיו כלל אלא על מתנותיו שעתיד לקבל ואזל ליה ההוא תנאה אחר שנתעשר. וכן כתב הרמב"ם ז"ל [מעשר פ"ז ה"ז] וז"ל, העשיר העני אין מפרישין עליו אע"פ שהלוהו בפני ב"ד וזכה [הלה] במה שבידו (הלה) ע"כ. ודע והבן כי כל זמן שיעמוד הלוה עני צריך לזכות בהם על ידי אחר ואחר כך יפרע ממנו חובו כדי לקיים מצות נתון תתן, ואם רגיל ליתן לזה הרי הוא בכלל מכירים של כהונה ולויה ואינו צריך. ואם מת העני ונשארו בניו עניים נוטל רשות מן היורשים. והוא שהניח להם קרקע אפילו מלא מחט, אבל הניח כספים אין רשות יורשין מועלת. והכי איתא בגיטין [ל' ע"ב]. ושאלתי בזה פי הרמב"ן ז"ל וזה אשר השיב לי [סימן ס"ח], המלוה מעות לעני ודאי היינו מתני' המלוה את הכהן ואת הלוי ואת העני, ואחד צדקות ואחד מתנות עניים לקט שכחה ופאה שוין הן. אבל מתוך דבריך שכתבת מת העני צריך ליטול רשות מן היורשין אני צריך לברר לך דין זה, ואין צריך לומר נתעשר העני שאינו מפריש עליו וזוכה הלה במה שבידו, אלא אם מת עני נמי, ואע"פ שיש לו יורשין שירשו אינן חייבין לשלם לו כלום, ואפילו נטל מהן רשות אינו מפריש על חלקן. ודבר זה מצינו אותו בירושלמי [גיטין פ"ג] רבי חמא בר רבי עוקבא רבי יוסי בר ר' חנינא ביורשי כהונה ולויה הוא מלוה אבל ביורשי עני אין עוני נחלה. תני בר קפרא אין לך אדם שאינו בא למדה זו אם לא הוא בנו אם לא בנו בן בנו. ומיהו אם הלוה לצבור מעות על צדקה מפריש עליהם לעולם ואע"פ שהעשירו העניים או שמתו מקצתן. וכן מצינו שם אילן דברי רבי נחמיה אשאלון לצבורא פריטין אתא עובדא קומי רבנן אמרי לון לית צבור כוליה עתר לית צבור כוליה מייט. פירוש, הלוו פרוטות לצבור להיות מפרישין עליהן מחלק צדקה וקופה שעליהם וארכו הימים ומתו אבות ונשארו הבנים ובאו להפריש על עצמן ואמרו חכמים שאין צבור כולו עשיר ואין צבור כולו עני אחד אבל צבור אין כלן עשירים שלא יהו צריכין לפרנס עניים לפיכך מפריש עליהן ברשות, ע"כ.
